שלוש שנים אחרי

שלוש שנים מאז שיצאתי לחפש ״מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה״.

בדרך היו כמה תחנות משמעותיות:

יחד עם חברה, הקמתי את ״מי בחוץ?!״, מיזם המחבר בין נשים בחופשת לידה למטרת סיבובי עגלה משותפים בשכונה. עבור אלפי אמהות תל אביביות זה שינה את חווית החל״ד מקצה לקצה, ולחלק גם את החיים בזכות חברויות אמת שנרקמו. טעמתי איך זה מרגיש לקחת רעיון, מבוסס על החוויה האישית שלי, ולהפוך אותו למציאות. זה נתן לי ביטחון להמשיך ולבדוק איך אני יכולה להשפיע בקנה מידה רחב יותר.

לאחר מכן ניסיתי לקחת את האהבה שלי לקהילות והעלתי הילוך: עזרתי להקים וניהלתי עמותה עבור שורדי שואה. טעמתי מה זה לעבוד בליגה של הגדולים, ראיתי פוליטיקות אמיתיות בפעולה, חוויתי אוזלת יד אבל גם הרבה גאווה. מההרפתקה הזאת למדתי שגופים ציבוריים זה לא בשבילי, אבל הבנתי שלעבוד עם אנשים למען אנשים זו התשוקה הכי גדולה שלי.

ואז השביעי באוקטובר הגיע וטלטל כל מה שחשבתי שאני יודעת על עצמי ועל החיים.

זכיתי להיות במצב שאיפשר לי לעצור, לקחת אוויר, ולבחור לעצמי חופש אמיתי מהמרדף. לקחת לעצמי את המתנה הכי יקרה שיש: זמן.

זמן לשאול: מה אני רוצה? מה חשוב לי? מה מפחיד אותי? מה מרגש אותי? מה אני באמת רוצה להיות כשאהיה גדולה?

אין לי מילים שיכולות לגמרי לתאר מה הזמן הזה עשה לי. אבל אני כן יודעת להגיד משהו חשוב:

אולי עדיין לא מצאתי את הייעוד שלי - אבל בדרך לשם מצאתי את עצמי. אבל לא את עצמי במובן של משפט העצמה בשקל. מצאתי אותי, אחרי ששנים הייתי בהסוואה מעצמי כי הקדשתי אותי קודם כל למען אחרים.

הדבר שיעזור לי להסביר את זה הכי טוב הוא השיר “The Greatest Love of All” שכתבה לינדה קריד (בעודה נאבקת בסרטן) והלחין מייקל מאסר, עבור וויטני יוסטון. מכל השירים בעולם, דווקא זה, שנכתב מתוך כאב אמיתי של מחלה ואובדן, מדבר בעיניי על חזרה לעצמנו.

השיר לא מדבר על אהבה במובן הפשטני שלה. זה שיר על מהפך פנימי - של לעבור מלהיות אחת שמחפשת הכרה ואישור מבחוץ, אל אחת שמכירה בערך של עצמה מבפנים.

אני רוצה לפרק כמה שורות מהשיר ולספר באמצעותן על הדרך הזאת:

"I believe the children are our future"

אני מאמינה שהילדים הם העתיד. זה לא סתם משפט יפה מפסטיגל 2011, זו האמת. מה שאנחנו מעבירות הלאה לילדים שלנו - אהבה, ערך עצמי, אמת - זה מה שימשיך לחיות אחרינו.

מול אנה וניקו, הבנות שלי, אני לומדת לא לוותר על עצמי, אבל לא רק בשבילי - בשבילן. מול גידי, בעלי האהוב, אני לומדת לא להתפשר על מה שמגיע לי מעצמי, בשביל שהוא יהיה יותר מאושר לצידי. אני רוצה לתת להן לראות מודל של אישה שמותר לה להיות שלמה עם עצמה, גם אם העולם מסתכל על זה בצורה אחרת.

"Teach them well and let them lead the way"

ללמד - ואז לשחרר.

כל אמא יודעת ללמד. מעטות יודעות לשחרר.

אני לומדת לתת להן להיות מי שהן, גם כשזה מורכב, גם כשהייתי רוצה אחרת. אני בוחרת לעצב אותן לא לפי פחד, אלא באמצעות לתת להן כלים ואז לסמוך עליהן.

"Show them all the beauty they possess inside"

אני רוצה להראות להן את כל היופי שהן כבר, כדי שיוכלו לראות זאת בעצמן.

"Give them a sense of pride to make it easier"

גאווה אמיתית היא לא שואו. היא לא לחשוב שאני טובה יותר מאחרים. גאווה היא הידיעה שאני בסדר כמו שאני.

אני רוצה לגדל ילדות שיודעות להעריך את עצמן מבפנים. ילדות שיהפכו לנשים שלא מבקשות רשות להיות מי ומה שהן רוצות להיות.

"Let the children's laughter remind us how we used to be"

לצד כל זה, יש בי געגוע עמוק. למי שהייתי לפני כל הוויתורים, לפני ההתאמות, לפני המאמץ להיות כל הזמן בסדר עם כולם. אני רואה אותן ונזכרת בי. באני המקורית, זו שאני חוזרת אליה עכשיו.

"Everybody's searching for a hero"

כל הזמן חיפשתי מישהו שיראה אותי ויגיד לי שאני ראויה. אבל הבנתי שאם הערך שלי מגיע מבחוץ אני תמיד ארגיש תלויה במישהו אחר.

הגעתי לתובנה מכאיבה אך נכונה: אין אדם בעולם שיכול לתת לי את מה שאני לא נותנת לעצמי.

"A lonely place to be / And so I learned to depend on me"

כשמבינים שאישורים מבחוץ לא באמת עובדים, יש שלב של ריק שמרגיש מאוד בודד. תהום שכולה מורכבת מ״אז מה עכשיו?״. בצומת הזאת אני נמצאת כעת. היום אני כבר לא בורחת יותר אל עבר הריצוי, אבל אני גם עדיין לא יודעת להיות עצמאית. כך או כך, אני יודעת שכל בחירה שאעשה תהיה אמיצה, כי אני תלויה רק בעצמי.

"I decided long ago, never to walk in anyone's shadow"

אני לא אאבד את עצמי כדי שמישהו אחר ירגיש בנוח.

הערך שלי איננו תלוי במה אני עובדת או בכמה כסף אני מרוויחה.

אם אכשל, זה שלי. אם אצליח, זה שלי. הערך שלי כבר לא תלוי בתוצאה. זו תחושת החופש האמיתית ביותר שהרגשתי בחיים.

“They can’t take away my dignity”

גם אם אני מאבדת מעמד, רמת חיים, שקט או סתם הבנה של אנשים אותי - את הכבוד שלי לעצמי אף אחד כבר לא יכול לקחת. רק אני יכולה להחליט אם לוותר עליו.

"Find your strength in love"

כדי ללמוד לקבל ולאהוב את עצמי הרגשתי שאני צריכה להרגיש שייכות. אבל איך ולאן אני אמורה להיות שייכת כשאני לא יודעת מה אני רוצה בכלל לעשות?

אני לא מחפשת יותר שייכות בחוץ. אני מוצאת אותה כשאני גאה לעמוד לצד עצמי, גם כשזה לא ברור וגם כשזה לא נוח.

הכוח שאני מחפשת הוא אני.

ועם הכוח הזה, אני פותחת היום פרק חדש בחיים.