נולדתי באתיופיה ועליתי לישראל בגיל 3. גדלתי כילדה שידעה לראות את כולם לפני שידעה לראות את עצמה.
בתור ילדה עם 9 אחים ואחיות, הייתי רגישה למה שאנשים סביבי מרגישים, צריכה, רוצים או מצפים.
בלי לשים לב, למדתי לחפש את הערך שלי במה שאני מצליחה להיות עבור אחרים.
ועם השנים הפכתי לאישה שעושה.
עבדתי מגיל 12, התקדמתי, בדרך לא דרך הגעתי ל־8200, אחר כך לגוגל, ובהמשך לתפקידי ניהול והובלת קהילות. מבחוץ הכול נראה נכון. אספתי בדרך לא מעט הישגים, וגם לא מעט ״כל הכבוד״.
אבל בפנים התחילה לעלות שאלה אחרת.
אם אני כל כך טובה בלהקשיב לאחרים, למה אני לא מצליחה להקשיב לעצמי?
זו הייתה תחילתו של מסע שלא חיפש עוד הצלחה, אלא אמת.
בהתחלה היה כעס. הרבה כעס.
ואז, באמצעות הכתיבה ובאמצעות כלים נוספים הייתה המקום הראשון שבו פגשתי אותה.
התחלתי לכתוב כדי לסדר לעצמי את המחשבות. לא כדי לשכנע, לא כדי ללמד, ולא כדי למצוא תשובות. רק כדי להבין את עצמי קצת יותר טוב.
להפתעתי, ככל שהכתיבה הפכה אישית יותר, היא התחילה לגעת גם באנשים אחרים. גיליתי שכשאנחנו מעזים לכתוב אמת, אנשים מזהים בה משהו מעצמם.
אחר כך הגיעו גם השיחות.
שיחות עמוקות, סקרניות, כאלה שלא ממהרות לפתור בעיות אלא מאפשרות להן להתבהר.
ובהמשך גם הנשימה המודעת (ריברסינג).
שם גיליתי שלא כל מה שאנחנו נושאים בתוכנו נמצא במילים. לפעמים הגוף יודע לספר סיפור שהראש עדיין לא הצליח להבין.
היום אני משלבת בין שלושת העולמות האלה.
אני כותבת, מקיימת שיחות ומחזיקה מרחבים של נשימה מודעת.
לא כי יש לי תשובות.
אלא כי אני מאמינה שלכל אדם יש אמת פנימית משלו, ולפעמים כל מה שחסר הוא מרחב שקט מספיק כדי לפגוש אותה.
אם הגעתם לכאן, אולי גם אתם מרגישים שהגיע הזמן להקשיב קצת פחות לרעש שבחוץ, וקצת יותר לקול שבפנים.
ברוכים הבאים.