קורנינג, ולמה עומק תמיד מנצח

פעם בחודש מישהו מאיתנו מעביר/ה הרצאה על כל נושא שמסקרן אותו/ה. זה לא חייב להיות קשור לעבודה - רק שיהיה על משהו שבאמת מעניין אותנו.

כשהגיע התור שלי, לא היה לי ספק. בחרתי להרצות על החברה שאני הכי מעריצה בעולם: Corning. כן כן, החברה של הצלחות.

תמיד ידעתי שכשיהיה לי בית של גדולים, יהיו לי צלחות של קורנינג - כי שמן הולך לפניהן כי הן ידועות ככאלה שלא נשברות. רק שנים אחר כך הבנתי שאני לא באמת מעריצה את הצלחות. אני מעריצה את הדרך שבה החברה הזאת חושבת.

קורנינג נוסדה ב-1851, והמומחיות שלה הייתה אחת: זכוכית.

במשך יותר מ-170 שנים היא פיתחה מוצרים ששינו את העולם: מפיירקס (קיים בכלל בית בלי תבנית אחת כזו לפחות? לא נראה לי), דרך הסיבים האופטיים כבר בשנות ה-70 (שסללו - ליטרלי - את הדרך למהפכת האינטרנט), זכוכית לטלסקופים ולמוצרי מעבדה (הצנצנות הזעירות של החיסונים? גם הן).

עוד משהו שקורנינג פיתחה הוא מה שהם קראו לו זכוכית גורילה - זכוכית דקה, קלה ועמידה בפני שריטות, שמגינה היום על מיליארדי מסכים ברחבי העולם. הם בחרו, גם הפעם, להעז להיכנס לתחום לא מוכר, הרבה לפני שמישהו ידע עד כמה העולם יצטרך אותו:

ב-2006, כשסטיב ג'ובס שקד על האייפון הראשון, הוא הבין שמסך הפלסטיק שאפל פיתחה בעצמה נשרט בקלות ממפתחות. הוא פנה למנכ״ל קורנינג, וונדל וויקס, וביקש להשתמש בזכוכית הגורילה שלה. וויקס היסס, ג'ובס התעקש, ושנה אחר כך האייפון הראשון יצא עם מסך הזכוכית של קורנינג. 18 שנים אח״כ, ב2025 - מפעל זכוכית הגורילה של קורנינג בקנטאקי הוסב לייצור זכוכית עבור מוצרי אפל בלבד בעסקה של 2.5 מיליארד דולר.

זה סיפור מרשים לכשעצמו, אבל הסיפור מבחינתי עמוק יותר. כי הסיפור הוא שקורנינג מעולם לא בנתה את עצמה על מוצר - היא בנתה את עצמה על יכולת.

היא השקיעה עשרות שנים בלמידה, בניסויים, בכישלונות ובסבלנות - מתוך הבנה שהידע שצברה על זכוכית חשוב יותר מכל מוצר בודד.

וככל שנברתי ולמדתי עליה, הבנתי שזו למעשה גם הדרך שבה האנשים שאנחנו באמת מתפתחים.

לא כשאנחנו מחפשים את התפקיד הבא או את הטייטל הבא, אלא כשאנחנו בונים יכולות שאף אחד לא יכול לקחת מאיתנו.

כי תפקידים מתחלפים. זהויות משתנות. אבל היכולות שפיתחנו נשארות איתנו - והן אלה שמאפשרות לנו להמציא את עצמנו מחדש, שוב ושוב.

בעידן ה-AI, זו תזכורת חשובה מאוד: הטכנולוגיה תמשיך לשנות את המוצרים שאנחנו יוצרים ואת התפקידים שאנחנו ממלאים. אבל היכולת ללמוד, להסתגל, לחשוב לעומק ולבנות את עצמנו מחדש - היא זו שתישאר.

ובעולם שמתגמל מהירות ונראות - קורנינג, חברה בת 175 שנה - מזכירה לי שעומק תמיד מנצח בטווח הארוך.

נ.ב. בדיוק ארבעה ימים אחרי ההרצאה, הבת הקטנה שלי הפילה קערת קורנינג בזווית הלא נכונה והתוצאה בתמונה. מסתבר שגם לאגדות יש גבול 🥲